לאלפי נהגים בישראל יש "רכב מהעבודה". עבור חלקם זהו כלי עבודה לגיטימי שהם לא יכולים לעבוד בלעדיו, בדיוק כמו המסור לנגר. מדובר בעיקר באנשי מכירות,אנשי שירות,מתקינים וכו'.
מצד שני ישנם את המנהלים הבכירים שמקבלים את הסבסוד המלא לליסינג ולשווי השימוש מהחברה כתנאי בלתי נפרד להעסקתם.
ויש את דרג הביניים-בד"כ עובדים מסורים במגזר ההייטק או הפיננסים, אשר במסגרת הערכה על עבודתם הראויה,או כחלק מסמל הסטטוס במעמדם הם מקבלים את ההצעה הנכספת לרכב מהעבודה- רכב "ליסינג" עם דלק על חשבון המעסיק. על פניו נשמע ורוד.
האמת,עד 2008, זה גם היה ורוד. ומה היה ב-2008 אתם שואלים? ב-2008 התחיל לעלות בהדרגה שווי השימוש על קבלת רכב ממקום העבודה,ואף עבר שינוי שיטה בדרך,עד שהתייצב על השיטה הליניארית נכון להיום.
בואו נפרק זאת לגורמים וניקח לדוגמה את ישראל ישראלי המוכר לכולנו.
ישראל ישראלי למד מדעי המחשב (או היה בוגר 8200,על החלק הזה של הסיפור אתם יכולים להחליט לבד) וניגש לשוק העבודה ב-2007.
המעסיק הציע לו במהלך ראיון העבודה רכב חברה. לישראל הוצגו 2 אופציות: להרוויח 20000 ₪ ברוטו ללא רכב חברה,או 17,000 ₪ ברוטו,עם רכב חברה. כלומר, 3000 ₪ מהברוטו (שבמדרגת המס הזו שווים בערך 1700 ₪ מהנטו) על רכב מהעבודה.
בנוסף, כמעוגן בחוק,על ישראל ישראלי היקר שלנו,יש לשלם שווי שימוש.
מהו שווי השימוש?
כל עובד בישראל,אשר מקבל טובת הנאה ששוות ערך לכסף בפועל אך אינה כסף,עליו לשלם על טובת הנאה זו מס,
כאילו קיבל כסף. אם תשימו לב, אפילו על התלושים שאנחנו מקבלים בחג אנו אמורים לשלם שווי הטבה,אך בד"כ המעסיקים מגלמים פיצוי שיווי כדי שלא נפגע בנטו. אותו חוק חל על לימודים, על ביגוד וכו'.
ברכב, נכון ל-2008,היתה חלוקה לקבוצות. כאשר "קבוצה 2" אשר מחזיקה בתוכה את:
מאזדה 3,טויוטה קורולה,פורד פוקוס וכו', היתה נכון לאז 1370 ₪ בברוטו!
כלומר- ישראל שלנו היה צריך לשלם סה"כ מהברוטו 4340 ₪ שהם 2000 ₪ מהנטו.
2000 ₪ מהנטו תמורת רכב חדש בשווי 120,000 ₪ ויותר,צמוד,כולל ביטוח,טיפולים ודלק-בוודאי שווה 2000 ₪
מהנטו-גם אם לא נשאר בסוף כלום ולמעשה מדובר בהשכרה.
אבל,ישנו עוד גורם שצריך לקחת בחשבון- גם התנאים הסוציאליים הנלווים של ישראל,כגון ביטוח השתלמות וקרן מנהלים,יופרשו לפי 17,000 ₪ ולא לפי 20,000 ₪, הפסד של 300 ₪ בחודש בקרן השתלמות ועוד סכום דומה בביטוח המנהלים.
למרות כל מה שנאמר עד עכשיו- עד 2008, בזכות שווי השימוש הנמוך,בהחלט היה ברב המוחלט של המקרים ראוי וכדאי לקחת את ההטבה ולכן נוצרה בועת "רכב הליסינג".
ההבדל המהותי שעבר מהתקופה ההיא לתקופה של ימינו הוא בשני מישורים:
שווי השימוש יותר מהכפיל את עצמו. נכון להיום שווי השימוש לרכבים הוא ליניארי והוא 2.48% משווי הרכב,כלומר בערך 3000 ₪ שווי שימוש בלבד לרכב מסוג מאזדה 3.הדלק עלה ב-30% מאותה תקופה. וכאשר מקבלים את הדלק על חשבון המעסיק זה בהחלט שיקול.
נכון להיום ישראל ישראלי, שגר ברעננה ועובד בכפ"ס, לא נוסע יותר מ-10000 ק"מ בשנה, ולכן לא מנצל את הטבת הדלק,החזיר את הרכב למקום העבודה ולקח "ליסינג פרטי". מכיוון שעם השווי הגבוה,ההפסד המשמעותי בתנאים הסוציאליים, והק"מ הנמוך שלו,פשוט לא היה שווה לו.
לעומת זאת,חבר של ישראל, נוסע 40000 ק"מ בשנה כל יום ממושב באזור קרית גת למקום עבודתו ביקנעם.
לחברו של ישראל, לאחר שבחן לעומק את עלויות הדלק ואת ההפסדים הכרוכים ברכב מהעבודה,שעדיין חד משמעית "שווה לו".
ולכם? לכם כדאי?
אנו ממליצים לקחת טבלה שמחשבת את כל העלויות או להתייעץ עם מומחים בתחום שינתחו יחד אתכם את הפער,את ההבדלים ואת הכדאיות הסופית עבורכם.
כותב המאמר:
יואב סר, הבעלים והמנכ"ל של אתר קאר פור מי - car4me מקבוצת "מתעניינים".
מומחה לייעוץ ליסינג. car4me
